איך מקדמים?

איך מתחילים? 

כל מוצר צריך קהל. חנות – פיזית או וירטואלית – צריכה שייכנסו אליה.  כמקדמי אירועים, אנחנו עוסקים בקהל שרוכש כרטיסים (וגם מופעים).  כשמקדמים מופע חדש או סדרה חדשה- הרבה פעמים מתחילים ממש מאפס… 
כלומר, מביאים ממש את האנשים הראשונים שיראו, משכנעים אנשים לנסות משהו לא מוכר זה ישפיע כמובן על מחיר הכרטיס. כלומר, שחישוב המחיר לא יכול באופן מיידי להחזיר את ההוצאות התמחור צריך להיות כזה שמתאים לביקוש. אז מה נעשה כדי שלא נפסיד? 

במופע חדש כדאי לצמצם כמה שיותר את ההוצאות מבלי לפגוע באיכות, רצוי לבחור נגנים/שחקנים שמוכנים לקחת איתנו את הסיכון, כנ"ל מבחינת אולמות. זה נותן לנו אורך נשימה.  

איך בונים קהל?

עושים יחסי ציבור, מפרסמים בכמה שיותר מקומות (ולא במחירים שיובילו לפשיטת רגל), בונים  לוח מחירים מדורג , מזמינים כמה שיותר אנשים, כדי שהאולם יהיה מלא. רצוי אנשים שישתפו מאוחר יותר ולא אוכלי חינם (יש כאלה… וחשוב לעקוב ולזהות אותם). 

מזמינים עיתונאים, רק כשבטוחים באיכות…  ובעיקר מתמידים, סוקרים את הקהל לדעת מה הוא אהב, מתקנים בהתאם וכך הלאה… 

איך לתמחר כרטיס למופע ?

כאנשי יחסי ציבור, אנחנו מייעצים ללקוחות, אך לא כופים עליהם את דעתנו. כפי שציינו מעלה מחיר צריך להתאים לביקוש. ישנם המון אמנים שמחשבים את ההוצאות ואז מחלקים במספר הכסאות וכך קובעים מחיר, אבל זו לא הדרך. כי אם המחיר יהיה גבוה מדי, הם ימצאו את עצמם עם אולם כמעט ריק וכנ"ל גם הכיס.  

אני זוכרת קונצרט שהתקיים מול 5 רוכשי כרטיסים (ולא מעט מוזמנים) משום שהלקוח התעקש לקחת מחיר, שנראה לו סביר, בעוד שהיה מדובר במופע חדש לגמריי. 
בעולם תחרותי, שבו תזמורות לפעמים מוכרות כרטיס במחיר דו ספרתי, זה מספר האנשים מבין האנשים שהצלחנו להגיע אליהם, שהתעניין והיה מוכן לשלם את המחיר. 

במקרה אחר, קידמנו סדרה של מוזיקת עולם והלקוח התעקש על מחיר תלת ספרתי מכיוון ששוב היה מדובר בסדרה חדשה לגמריי, ייעצנו ללקוח- גלריה, להפוך את האירוע לבוקר שלם שיתחיל במפגש עם אמן בגלריה, הפסקת כיבוד ואז מופע, וזה הצליח! ושוב, ממש לא מייד. 

תמחור צריך להתאים למחיר שאנשים יהיו מוכנים לשלם.  יש אנשים שישלמו 500 שקלים לכרטיס (או יותר) כדי לראות כוכב רוק אהוב מקרוב יחסית ויש שיהיו מוכנים לסוע לחו"ל כדי לראות אותו ואותם אנשים לפעמים יהססו להוציא 50 שקלים על מופע שהם לא מכירים. 

אז אנחנו לא בעד מחירי רצפה, וחשוב מאוד לכבד את האמן  אך מחיר של מופע חדש, של אמן פחות מוכר צריך להיות נמוך יחסית, ולעלות ככל שהמופע מתחיל להצליח.

איך פותחים דלתות ויוצרים קשרים? 

אנחנו חיים בעולם מאוד דינמי: גם כשיש לנו קשרים במקומות מסויימים, ונדמה לנו שהדלת שם תמיד פתוחה, היא יכולה להיסגר.  גם נעם סמל, בסוף עזב את הקאמרי. מכל הנגנים שהיו בתזמורת הקאמרית הישראלית בשנת 2005 נשאר היום אחד!

אז אותו המנהל שהזמין מאיתנו כל הזמן, עשוי להתחלף. רשימת התפוצה שבנינו, הולכת וקטנה… שלא לדבר על לקוחות שכבר לא רוצים לרכוש מאיתנו (גם לקוח נאמן יש לו זמן תפוגה לפעמים… ויש דבר כזה אורך חיי לקוח).

איך מתמודדים עם זה? 

חייבים למצוא ולהקדיש זמן ומשאבים ליצירת לקשרים חדשים: כל אחד והדרך שלו:
יש שהולכים למפגשי BNI, יש אמנים שהולכים לפתיחות של תערוכות. יש שמתקשרים…
בפנייה למוסדות שונים יש בעיה: אדם לפעמים הוא מאוד עסוק ומסנן פניות, הוא באמת מקבל הרבה פניות.

איך עוברים את המחסום הזה?

התעניינות היא אסטרטגיה מרכזית: מתעניינים באדם השני, אפילו עד לרמה של איפה ניתן למצוא אותו כדי ליצור איתו קשר חם (אולי בדרך לומדים גם שלא כדאי…). יוצרים איתו קשר דרך תחומי העניין שלו. לאמנים כדאי לגשת אחרי המופע שלהם מאחורי הקלעים, ולרכוש כרטיס אם צריך.   

לרוב לוקח זמן עד שמצליחים לעורר עניין בצד השני. תחשבו אם לכם קרה פעם,
שנעניתם להצעה בפעם השלישית, רביעית.. עשירית, שהיא הגיעה אליכם.  ויש עוד דבר שהוא מיומנויות תקשורת וכן טיפול בכל אותם מחסומים שיש לנו בתחום התקשורת.
במה מדובר? אם את/ה מהססים לפני הרמת טלפון…לפני שאתם פותחים בשיחה, כנראה שיש שם מחסומים.

במשרד שלנו דואגים להעביר את העובדים הכשרה מיוחדת בתחום התקשורת.
ואכן אנו ידועים כמי שיודעים לפתוח דלתות עבור הלקוחות שלנו. דלתות שהם לא הצליחו לפתוח בעצמם. 

מרכיב חשוב נוסף הוא התמדה. הרבה אמנים רוצים להגיע לטלוויזיה, וכיום זה קשה מאוד,
כי יש הרבה מאוד תוכן שיווקי בתשלום. בזכות כל הכתוב מעלה, אנחנו מצליחים.  
 
האם ראיון אישי תורם לקידום?
 
כל מי ששואף להיות מוכר/ת, ודאי היה שמח לכתבה ב"ידיעות אחרונות" או בעיתון פופולארי אחר. אולם, לרוב בכתבה בעיתון פופולארי יזכה רק אדם, שהוא כבר מוכר
ואם הוא לא מוכר – הסיפור שלו צריך להיות "בלתי ייאמן או צהוב במיוחד (עיין ערך מחלה/ /דיכאונות/התעללות מינית/ קריסה כלכלית/הצלה מאיזור אסון וכולי.)
ואם יש לו סיפור כזה, לרוב הוא לגמרי לא קשור למה שהוא רוצה לקדם, וסיפור זה עלול למסך 
ולגרום לו להיות מוכר, אך למוצר לא להיות נמכר….
ראיון אישי עם אמן שהצלחתו מוכחת, בודאי יתרום ויחזק אותה. אמן מוכר יכול גם להציב תנאים על מה הוא מוכן לדבר ועל מה לא (וידועים מו"מים על יציאה מהארון). למעשה כל אמן יכול להחליט על אסטרטגיה, משום שאם הוא הקפיד לשמור על חייו האישיים לעצמו, הכתב/ת לא ידע מה לשאול אותו. עם זאת, כדי להשיג כתבה לעתים אמנים רבים יוזמים חשיפה של סיפור אישי, שלא תמיד באה במקום.
לדעתנו אין מקום לחשיפה צהובה בראשית הדרך, בעיקר כשהיא לא קשורה לתוצר האמנותי.
יש מקום לחשיפה כשמדובר באמן מוכר שהנושא במילא ידוע (סכסוך נחמה/קליסקי באתניקס או יציאה מהארון של אמן שנטייתו המינית ידועה, רק טרם נכתבה בצורה ברורה בעיתון) ובשליטה של האמן מבחינת העיתוי והדרך. חשיפה אישית עושים רק ממקום של חוזק. 

איך משתמשים בואטסאפ בצורה יעילה 

מכיר/ה את התופעה שמצרפים אותך לקבוצת ואטסאפ עם עוד אי אלו מספרי טלפון ואז מייד אחרי זה מופיעות זו אחרי זו הסרות של המשתתפים,
כולל הודעות זועפות "מה זאת הרשימה הזאת", איך יוצאים מפה" וכולי?.

כמו כל כלי תקשורת חדש, מתבססים סביב הואטסאפ חוקי נימוס לא כתובים. לא מצרפים אדם לקבוצה בואטסאפ ללא הסכמתו!
קבוצות נוצרות סביב עניין מאוד ספציפי שכל המשתתפים מאוד מאוד מעוניינים בו, ולא סביב נושא שאת/ה רוצים לקדם…. לכך ישנה אופציה אחרת שהיא יצירת רשימה. במקרה זה, כמו באימייל, אפשר לשגר הודעה בודדת לכל השמות שצרפנו לרשימה. 

עוד דבר שהבחנו בו לגבי הואטסאפ, כמה שהוא יעיל, זהו אמצעי תקשורת שנחשב יותר אינטימי. רצוי לא לשלוח ואטסאפ לאדם שאינכם נמצאים ברשימת הטלפונים שלו ושלא יכול לזהות אתכם. ממש כמו בתהליך חיזור באתר הכרויות. אחרי תחילת התקשורת, אפשר להחליט לעבור לטלפון… כך בואטסאפ…

עם זאת אפשר להשתמש בואטסאפ במקרים בהם אין תשובה בטלפון וייתכן שהאדם בצד השני נמצא בחו"ל. אם לא היתה איתו התקשרות וואטסאפ בעבר, אפשר להציג את עצמנו ולשאול בקצרה אם הוא בחו"ל והאם אפשר לשוחח.
גם שיחות טלפון בואטסאפ אעשה רק בתיאום מראש, בידיעה שהאדם השני בחו"ל, משום שהן לא נוחות. עוד טיפ קטן: הואטסאפ מאפשר לדעת האם אדם זמין לשיחה. אם הוא מחובר לואטסאפ, מן הסתם אינו ישן…..  יש אנשים שחוסמים את האופציה הזאת, אך הם מעטים

מהו המרכיב הסודי להצלחה
 
שני אמנים פועלים בדיוק באותו אופן. האחד ממלא את קיסריה, והשני בקושי את קפה ביאליק. מהו המרכיב החמקמק הזה שגורם לכך שאמן אחד יצליח והאחר לא? שהאחד ימשוך מאות לקופות, והשני יביא להופעה כל פעם חברים, משפחה וכמה רוכשי כרטיסים מזדמנים.

כמי שעובדים לא אחת עם אמנים לא מוכרים ואף עם אמנים ש"פותחים קופה" בפעם הראשונה, שאלה זו מאוד מעסיקה אותנו. אנחנו עושים את אותה העבודה עם כל הלקוחות. להיפך, כשאמן מתקשה למלא את האולם, אנחנו עובדים קשה יותר!

שמנו לב שבמקרים של אולמות מלאים, ושל עיתונאים וקניינים שמתעניינים, ללא מאמץ גדול מצידנו ישנו מרכיב נוסף והוא האישיות והתכוונות החד משמעית של האמנים להצלחה.

האסימון נפל אחרי הופעה של אמנית, ששרה בערבית! ומילאה בקלילות אולם של 400 איש.
התבוננו בה וראינו. כשהיא מחליטה על מופע, ברור לה שהאולם יהיה מלא. היא לא נותנת לשום ספקות להיכנס ולהפריד בינה לבין ההצלחה. לא ספקות שלה, ולא ספקות של הסביבה. כשההתכוונות נקייה, טהורה וללא מאמץ, כל מה שצריך הוא לעשות את הפעולות הרגילות של: הפקה, יחסי ציבור, שיווק, פרסום – והקהל זורם.
 
ההתכוונות הטהורה חוסכת הרבה מאמץ. אם עולים ספקות, חייבים לטפל בהם ולהוציא אותם מהמרחב שלנו. ברור לנו שאם יש הבדל בין תיק עיתונות של לקוח אחד ללקוח אחר, ללא ספק ההתכוונות של הלקוח תורמת לכך. אנחנו כלי שמעביר הלאה את ההתכוונות שלו, אך הוא ושאיפותיו נמצאים בבסיס.

אין בכך הסרת אחריות שלנו מעצמנו כאנשי יחסי ציבור. כשאנו מבינים שללקוח יש ספקות, אנו עושים כמיטב יכולתנו כדי לעזור לו להתכוונן להצלחה. כדי להצליח צריך באמת לרצות להצליח, ממקום עמוק ולהיות אחראים ב – 100% להצלחה שלנו. אחריות זה אומר, לא להטיל את האשמה לכישלונות על אחרים, להיות ערניים למה שתורם לנו ומה שפחות ועוד…

 איך תוכלו לקבל יותר תמורת המופע שלכם? 
 
יום אחד נפגשנו עם שחקנית מאוד מוכשרת. היא השקיעה עשרות אלפי שקלים במוזיקה מקורית ובתלבושות להצגה שלה. נאמר לה מסל תרבות שהיא יכולה למכור את ההצגה ב 3500 שקלים. אולם, היא מוכרת אותה למתנ"סים בסכומים של 700-2000 שקלים ובקושי סוגרת את החודש. 
זה נשמע לכם הגיוני?  
מניסיוננו אנו, לקניינים יש אמנם תקציב מוגבל לאירועים, אך כשהם מאוד מתלהבים ממופע – שיוחצ"ן, שווק ונמכר להם כמו שצריך, הם ימצאו גם תקציב כפול, וזה קרה לנו. 

דיברתי השבוע עם מפיקת כנסי גמלאים והיא סיפרה שיש להם מופעי ערב וצהרים. מופעי הערב אינם בהכרח יותר טובים ממופעי הצהרים, אך האמנים יותר מוכרים. אלו אמנים שהשקיעו הרבה מאוד ביחסי ציבור, ואכן הצליחו לפרוץ. 

ישנן רמות שונות של התעניינות במוצרים – וככל שהעניין עולה, כך המחיר הופך להיות פחות רלבנטי. 
ככל שאנו מרגישים שאנחנו רוצים את המוצר יותר, כך אנו פחות משווים מחירים. 

לא מספיק להשקיע במופע עצמו, צריך להשקיע בכך שתהיה לו "הילה יוקרתית" , תחושה של "ואו". תחושה של "את זה אני חייב". 
הנה דוגמא אישית. כשהייתי ילדה נלחמתי על זכותי ללבוש ג'ינס של "גולד מנשה", בעוד חבריי לובשים ליוויס וג'ורדאש. הנימוקים- שבאו מהוריי כמובן , לא ראו סיבה לשלם פי שתיים תמורת התווית. בהחלט אהבתי להיות ייחודית ושונה, אך כל שאר ילדי הכיתה נלחמו בהוריהם כדי ללבוש את הליוויס. 


איך יוצרים את היוקרתיות הזאת? 

ובכן ליוויס בזמנו השקיעו המון בפרסום. כשזה נוגע לתחום המופעים, חשוב להשקיע 50% מהתקציב במופע עצמו ו 50% בקידום (מבחינה מספרית, זה יהיה אולי לא מאוד מדויק, אלא מבחינת האנרגיה והתתכוונות וגם ההשקעה, שלכם או של אנשי מקצוע)

אפשר ליצור מופע סוחף בפחות כסף, שכן מה שיוצר את ה"ואו" הוא הקצב של המופע, המידה בה האמנים יוצרים תקשורת עם הקהל ומגיעים אל הלב. בשלב ראשון כדאי להשקיע פחות בתלבושות, בתאורה מהממת ועוד ובמקום זאת להשקיע בסדר עדיפות הזה ב:
א. יחסי ציבור שמעוררים עניין ורצון להיחשף למופע 
ב. שיווק שמושך קוני כרטיסים להגיע להופעה- ואם היא הוכיחה עצמה בקופות – בוודאי שהיא שווה כסף טוב. 
ג. שיווק לקניינים שיבואו ויראו במו עיניהם- ולא רק יתרשמו מקטע יוטיוב (חשוב שיהיה קטע יוטיוב, כי הוא מזמין לבוא לראות את ההצגה). 
ד. שילוב של קהל רגיל ומתלהב, אפילו שבוי בהצגות אליהן מגיעים קניינים. 
ה. הכשרה בתחום המכירות, שבה לומדים כיצד להתגבר על התנגדויות של מחירים. 

ישנם יועצים עסקיים שלוקחים 400 שקלים לשעה ויש שלוקחים אלפי דולרים, ולעתים הם מעבירים את אותו הידע. ניתן להגיע למיתוג גם בתחום המופעים – ובשביל זה צריך להשקיע. השקעה שחוזרת כמובן.

ב 13 שנות קיום אוצר תרבות פגשנו אמנים רבים. יש בהם שלא רצו להשקיע בשום פנים ואופן. לרוב אמנים אלו המשיכו להופיע כנגנים שכירים, או שלהופיע במתנס"ים, דיורים מוגנים ועוד כתובות דלות תקציב. 
אמנים שהשקיעו לעומת זאת, יצרו מופעים שנמכרים בסכומים של 6,000-20,000 שקלים (עם כמויות משתתפים שונות). סכומים המשולמים בשמחה רבה. לפעמים אנשים שמחים ומרוצים יותר, כשמוצר יקר….  בדרך כלל בתום תקופת העבודה איתנו, המחירים למופע, פשוט עודכנו כלפי מעלה. 


האם כדאי שינהלו אותי? 
מה עדיף לאמן – להיות עצמאי ומנהל – המפיק את המופעים שלו, או להיות מנוהל-כחלק מצוות שחקנים בתיאטרון, לתפקד כחלק מלהקה, להיות מנוהל על ידי חברת תקליטים, מנהל אישי רב כוח וכולי. לא אחת יוצא לנו להרהר ביתרונות ובחסרונות של שתי האפשרויות  
גם כשהוא מצליח, וגם כשהוא פחות מצליח, לאמן יש תמיד ברירה: האם להיות מנוהל (ולחכות לאודישנים, מנהלים, מפיקים, חברות תקליטים) או לצאת לעצמאות. אמת, כדי להגיע לקהל, יש צורך לעבור מתווכים מסוגים שונים. כיצד עושים זאת מבלי להיות תלוי בהם? הכוונה היא בעיקר להרגשה: כשהם חפצים ביקרך- תחושת אופוריה, וכשהם אינם יוצרים קשר- דכדוך כבד. 
לפני כמה עשרות שנים אמנים היו תלויים מאוד במפיקים ובתיאטראות. הם נדרשו להופיע, וכל השאר סודר בעבורם: לוח ההופעות, מכירת הכרטיסים ועוד. זה היה נוח מבחינות רבות. מצד שני, ראינו אמנים מתמכרים לשתייה ולסמים. בעיני, פעמים רבות זה קרה משום שהשליטה לא היתה בידיים שלהם. 
היום, יש שיגידו, לאמנים קשה יותר לפרוץ. בטח אם הם לא משתתפים בראליטי. חברות התקליטים אינן מחבקות כבעבר. אבל מצד שני יש לאמנים הרבה יותר חופש. לעתים להיות בידיים של מנהל אישי המחליט על הכיוון האמנותי וכיצד האמן יתאים בדיוק לאופנה, ומגביל אותך, הוא מצב של עבדות מסוימת. ואנו שומעים על מקרים של ריבים וקריעה של אמנים ממנהל אישי מחבק שכזה (איה כורם, מאיה בוסקילה). גם לבחור בתהילה שמתחילה בתכנית ריאליטי יש בה מגזילת החופש – חוזים דרקוניים , שלא לדבר על המניפולציות והמשחק באנשים …. (באחרונה התראיינו בנושא הראל מויאל ודנה ברגר). 
שחקן בקבוצת תיאטרון נהנה מהכנסה קבועה ומהבטחה של תפקידים, אך פעמים רבות הוא אינו יכול להחליט אילו תפקידים יבצע. 
המידה בה אדם בוחר להיות במסגרת- מחבקת אך מגבילה- או להיות חופשי משתנה בהתאם לאופי של האדם ומידת הנכונות שלו לסבול חוסר ודאות בחיים. אנחנו כמשרד יחסי ציבור נוטים לעבוד עם האמנים העצמאיים, אלו שדבקים באמת האמנותית שלהם והיא חשובה להם באותה המידה כמו ההגעה לקהלים שונים. 
המשרד שלנו במידה רבה מלווה אמנים אל החופש שלהם. החל מהעידוד לפתוח לבד קופות (ולא לחכות שיזמינו אותך), דרך העידוד ליזום אירועים תקשורתיים . כשאנו מחכים שיפנו אלינו, אנו שמים את מצב הרוח שלנו בידו של הגורל. העדר פניות ועבודה מועטה בדרך כלל מובילים לירידה במצב הרוח. התרופה לכך היא ליזום, ליזום , ליזום. מכיוון שאמן לעתים מרגיש בודד, ומכיוון שהוא מעדיף הרבה פעמים שאחרים יטוו בשבילו את הקשרים, בעוד הוא עוסק באמנות, משרד יחסי ציבור תומך, יכול להיות עזר כנגדו של אמן עצמאי  
רוצים לבדוק כיצד תוכלו להגדיל את החופש ואת ההצלחה שלכם, מבלי לוותר על האמת? 
פנו אלינו בדף צור קשר למטה וציינו גם את מספר הטלפון. 
 
איך גורמים לכך שהיכל התרבות יזמין את המופע שלי? 
 
לא אחת, בפגישות עם לקוחות חדשים הם משתפים אותנו בשאיפה שלהם ואומרים למשל "אני רוצה להיות כמו אמן X ואני רוצה שכל היכלי התרבות יזמינו את המופע שלי, האם יש לך את הקשרים להכניס אותי לשם?" בסבלנות אנחנו מסבירים להם שקשרים הם דבר מצוין, וזו אכן ההתמחות שלנו, ואכן יש לנו קשרי עבודה ואף עסקים עם לא מעט היכלי תרבות- אך אין בכך די כדי שהיכל תרבות יזמין את המופע. הזמנת מופע נעשית, כאשר המזמין בטוח כי הוא יכול למכור את הכרטיסים, וכאן חובת ההוכחה היא על האמן, והוא צריך להכין שיעורי בית…
כדי להגיע לתוצאה הרצויה לנו, עלינו להתחיל מהתחלה ולחשוב בכיוון הפוך. יש ליצור מופע ולקדם אותו כך, שתיווצר אצל המזמינים הפוטנציאליים תשוקה גדולה להזמין את המופע.
תוך כדי הופעות במקומות קטנים יותר, יש לעקוב אחר תגובות הקהל ולשפר את המופע, ורק לאחר שהוא מוכיח עצמו כמוצלח, להתחיל ליצור "טיזינג" לקהל יעד של קניינים, במשחק שיגרום לו להתעניין ולהגיע אלינו. אמן שכ"נודניק" מציע שוב ושוב את המופע שלו, נמצא בעמדה נחותה.  
נדרשת כאן השקעה (בהכנת מופע, בדאגה לכך שהוא אכן יופיע ובקידומו) והיא יכולה כמובן להיות הדרגתית וזהירה, אך היא הכרחית. 
במופע חדש אפשר להשקיע מאות אלפי שקלים על: נגנים, תלבושות, תאורה, בימוי, שכירת אולמות, שיווק, פרסום , יחסי ציבור ועוד 
אפשר גם להשקיע הרבה פחות על ידי בחירת אולם שיסכים לארח את המופע תמורת אחוזים בשלביו הראשונים, גיוס נגנים צעירים שמוכנים להיות שותפים למופע ולא רק שכירים בו, שימוש באמצעי קידום מאוד מדוייקים ומתאימים ועוד (אנחנו מסייעים ללקוחותינו להימנע מהוצאות מיותרות) . 
עם זאת, מבלי שהמופע יהיה קיים בפועל וייראה לעין, קשה יהיה לשכנע מנהלי היכלי תרבות, שהקהל שלהם יגיע למופע. אף אחד אינו רוצה לקחת סיכון, וכמו קהל רוכשי הכרטיסים, כך בעלי האולמות, יעדיפו להשקיע במופע מוכר, שהוכיח את עצמו. 
אם כך, במקום לבכות על העדר קשרים ופרוטקציה, על האמן לדאוג לבנות את עצמו כמותג מחוץ לממסד-  באמצעים ובמאמצים שלו, עם עזרה מקצועית או בלעדיה.  וכשיש לו הצלחות מוכחות לפנות בעדינות וללא לחץ- בעצמו או בעזרת עזרה מקצועית , לכל אותם גופים שיכולים להזמין אותו, מספיק שהוא יגרום לכך שהם ידעו על קיומו ועל הצלחתו וההזמנות כבר תגענה.
שהרי נאמר, יגעת ומצאת, תאמין! 
 
מה קורה כשמתלבטים? 
 
אנחנו משרד ביתי, אכפת לנו מהלקוחות ואנחנו גם מייעצים להם בפן האישי. לקוחה פנתה אלינו והתלבטה בין שני זמרים שישתתפו בפרויקט שלה, את האחד היא העדיפה מבחינה אמנותית ואת השני מבחינה אישיותית. היא שילמה לנו כדי שנקדם אותה. כדי שהקידום יקרה יש לגבש מופעים, להעלות אותם על הבמה וכולי. ההתלבטות היא פשוט מעצור, היא גורמת לנו לא לעשות.
עצתנו לה היתה, פשוט להחליט. אחרי זה אפשר להתחרט ולשנות. אבל כל רגע של התלבטות, הוא רגע של אפס עשייה.
נתנו לה את הזווית שלנו, אך כמובן ההחלטה היתה שלה, וגם ההשלכות שלה. זמר נבחר והמופע התגבש ועלה. 
כששואלים אנשים מבוגרים/זקנים על מה הם מתחרטים בחייהם, על החלטות שעשו והיו שגויות, או על דברים שרצו לעשות ולא עשו ולא ניסו. נחשו מה התשובה? החרטה היא תמיד על דברים שלא עשינו. בחיים יש משמעות בעיקר לעשייה, לכן כל עשייה עדיפה על אי עשייה. עדיף לקחת הרבה החלטות, ולשנות בדרך, מאשר לא להחליט בכלל.
בנוגע למופע, עדיף להעמיד אותו, לצאת איתו, לעשות שינויים לאורך הדרך. מהעשייה לומדים. גם אם יש שראו את המופע בשלביו הלא מוצלחים, זה עדיין בסדר. אפשר לקרוא למופע המחודש בשם חדש….

האם מותר להתבטא מבחינה פוליטית?
 
שאלה קשה ביותר. מצד אחד, אין כמונו לעודד אנשים שלא לשבת על הגדר ולעשות משהו בקשר למצב  במדינה. מצד שני- אפילו אמנים מבוססים נפגעים מכך שהם חושפים את דעתם (למשל אחינעם ניני, אורנה בנאי, גילה אלמגור), אז אחת כמה וכמה אמן שדרגת החשיפה שלו נמוכה יותר, אשר רוצה שיכירו אותו. מה לעשות?
כשאמן חדש רוצה לקדם את עצמו, הוא רוצה להגיע למכנה משותף גבוה ולא לעורר התנגדויות. למעשה יחסי ציבור משמעם להביא דברים טובים לידיעת הציבור ולמנוע התנגדויות. מכאן ניתן ללמוד, שעדיף לא להביע עמדות שיכולות להיות במחלוקת.
אמן מוכר יכול בהחלט לחשוף את עמדתו הפוליטית, כדי לחיות עם עצמו בשלום (חשוב מאוד). כדי שייזכר בהיסטוריה. איני משווה בין התקופה הנאצית לתקופתנו, אלא נותנת דוגמא, שבאותה תקופה אמנים שרצו לחיות בשלום עם מצפונם, עזבו את גרמניה ומחו מחוצה לה- כך למשל מרלן דיטריך וברטולד ברכט. וישנם כאלו שעד היום נחשדים בשיתוף פעולה.
באשר להבעת דעה בישראל היום, יש לעשות זאת בצורה מושכלת.
המדיה התקשורתית היא שטחית, קל להוציא דברים מהקשרם. כך לדוגמא קראנו תגובה של אורנה בן-דור , שהיא בעצמה פרסמה בפייסבוק שלה, ואשר השווה בין התנהגות האוכלוסייה בישראל ביום (אותה ישיבה על הגדר) לבין התנהגות הגרמנים בשנות השלושים של המאה הקודמת. למרות שהיא כתבה בעצמה וזה לא היה ראיון משוכתב וערוך, דברים הוצא מהקשרם ב"ישראל היום" והיא הואשמה כאילו השוותה בין היטלר לביבי….
איננו מייעצים לאמנים פחות מוכרים לשתוק, אלא להגיב בקרב הקהילה הקרובה להם ולא בתקשורת ההמונים. ואם הם מחליטים לדבר- הם צריכים לעשות זאת בדרך מאוד מנומקת ומובנת ביותר, גם לאנשים בעלי דעה שונה משלהם. עדיף תמיד לזכות באהדה דרך העשייה שלהם, ורק לאחר מכן להביע דעות פוליטיות.
שוב, התקשורת נוטה לשטחיות, ההמונים נוטים להתלהם. מדיום טוב יותר להשפעה הוא מפגשים אישיים, הרצאות…
רוצים להתייעץ בנוגע לזווית החשיפה הטובה לכם? פנו אלינו בדף צור קשר למטה וציינו גם את מספר הטלפון. 
 
איך לשבור את תקרת הזכוכית?

מכירים את מונח תקרת הזכוכית. משתמשים בו פעמים רבות לנשים . אבל לא רק לנשים, לכל אחד/אחת יש את תקרת הזכוכית שלו, אותן ביצה ותרנגולת, שעד שלא עשית אותם. הם סגורים לפנייך, אני למשל רציתי לעשות יחסי ציבור לפסטיבל. זה התחיל כשהוזמנתי לפגישה בנוגע לפסטיבל.. עד אז הקריירה התנהלה בגרף עולה… המלצות רדפו המלצות וכך מצאתי עצמי מול מנהלת אמנותית, שקיבלה המלצות מלקוחות שלי. הפגישה היתה נעימה. כלום לא קרה, וכשנפגשתי במקרה עם המנהלת האדמיניסטרטיבית היא אמרה לי שהיא העדיפה לקחת משרד שכבר עשה פסטיבלים. אופס.. אז מי יהיה הראשון שייקח אותי…. אחרי זה ילדתי, שיניתי כיוון, נכנס כל התחום של קידום מופעי במה… את החלום לא שכחתי.. אבל נכנס גם פחד מסוים. כשהגיעו הצעות הכנסתי שם ספק , בפגישות … בהצעות מחיר…. לאנשים אחרים תקרת הזכוכית הזו  יכולה להיות חוויה של פתיחת קופה למכירת כרטיסים, ניסיון ראשון לא מוצלח שמוביל לויתור… או כל חלום אחר מקצועי או אישי . למעשה הפתרון שלי הגיע ממקום רוחני של להמשיך לרצות, אך לא לרצות מדי. להתמיד בתקשורת מול גורמים רבים… להמשיך לעשות עבודה טובה. וגם לעבוד בצורה רוחנית על היכולת שיהיה לי.  ואז התחילו קסמים… לקוחות לא מתאימים עזבו והשאירו מקום לטובים שיגיעו. פתאום שני פסטיבלים שמאוד ראיתי את עצמי מקדמת אותם פנו אליי ונתנו בי אמון מוחלט, למרות שלא היה לי רקורד של ניהול קמפיין יחסי ציבור לפסטיבל. ומה המסר? לא לוותר על החלום, אך גם לא להכניס הרבה מאמץ, חשוב יותר לעבוד על האמונה. כמובן שצריך לעבוד, להשקיע, לנסות ולהגיע אבל בלי להכניס רגשות שליליים… בשמחה ובאהבה. ואז מה ששלנו, יגיע אלינו .
והכי אנחנו אוהבים לעזור לאחרים להגשים חלומות.
החלום נראה בלתי אפשרי? צרו קשר בתיבה למטה 

מה בא קודם, יחסי ציבור או שיווק? 


האם תקנו ללא היסוס קפה נסטלה בסופר? טלוויזיה של LG?   
ומה בנוגע לקפה מושון ולטלוויזיה מושון?  ואם יתקשרו אליכם הביתה, או ישלחו ברושור ויציעו לכם לרכוש טלוויזיה חדישה מתוצרת מושון במבצע מיוחד, האם תמשיכו את השיחה? 
אם התשובה היא כן, אתם בהחלט נועזים. אם לא, זה מובן לגמריי. אנשים אוהבים לרכוש מוצרים מוכרים, שכבר הוכיחו את עצמם. מבחינת סדר הפעולה של השקת מוצר חדש הפעילות הראשונה תהיה יחסי ציבור. הם מכשירים את הקרקע ויוצרים הסכמה ואהדה כלפי המוצר, שיווק בא לאחר מכן, הוא יוצר את הביקוש. שיווק יהיה קשה ומתיש, אם לא נעשתה לפניו פעולת ההכנה של יחסי ציבור. אחרי יחסי ציבור ופעולות שיווק מוצלחות, יכול להתבצע תהליך מכירה חלק מאוד.

אם יש לך אנשי מכירות מעולים והם מתקשים, בדוק האם יש בעיה בשיווק, ואם יש בעיה בשיווק, בדוק את יחסי הציבור. הדוגמא הבאה מתייחסת לקידום מופעים, אך היא קבילה בכל התחומים.
אמנים, בעיקר כשמדובר באמנים פחות מוכרים, אשר טורחים ומכינים מופע חדש ואז מתחילים לשווק אותו, מדלגים על נקודה בסיסית חשובה: יחסי ציבור. בנוסף נדיר למצוא איש שיווק שיסכים לשווק מופע לא מוכר, או מופע של אמנים לא מוכרים, ובודאי תמורת אחוזים בלבד.
יחסי ציבור הם שלב הכרחי, בדרך למצוא משרד שיווק מתאים, בדרך לסגירת הופעות ומכירות.
תתפלאו, או שלא, משרדנו קידם אמנים קלאסיים משלב שבו היו לא מוכרים, ורק לאחר מכן, הם הצליחו למצוא אמרגן מתאים. הגיוני שאמרגן או משווק מתחיל יסכים להשקיע מכישרונו וממרצו באמן לא ידוע, אך אמרגן או משווק ותיק, לא יעשה זאת.
משרד אוצר תרבות מתאים במיוחד לשיווק מופעים, מכיוון שפתחנו קשרים עם קהלי רוכשי כרטיסים, אולמות ואף עם כמה מאות של קניינים, ובשירות שאנו מציעים למופע חדש נכללת חשיפה חשובה גם לקהלים אלו. 
 
האם להסכים לכתבה צהובה? 
 
כדי שיכתבו על המוצר שלנו, צריך להיות סיפור וסיפור קשה ליצור כבר מהרגע שבו מוצר יוצא אל השוק. שהרי אנשים עוד לא השתמשו בו, לא ידועות תוצאות השימוש בו ואין לכאורה הרבה מה לספר. 
במקרה זה כדי להשיג פרסום בעלי עסקים ואמנים מתפתים לעתים- גם בעצה של משרדי יחסי ציבור שמעוניינים יותר במספר האייטמים מאשר בתדמית הלקוח- לספר סיפור צהובים. הנטייה לעשות זאת חזקה יותר בקרב בעלי עסק שקיבלו כמה וכמה תשובות שליליות מכלי תקשורת ומתחילים לאבד סבלנות. אלא, שאסור להתבלבל, דווקא אדם שאינו מוכר עדיין צריך להיזהר משנה זהירות מחשיפה ראשונית צהובה, שכן הצהוב נדבק, ואחר כך כל עיתונאי חדש שיגיע לנושא ימצא אותו ויוסיף לכתבה שלו. זה קל מאוד בעידן שבו הכל עולה לאינטרנט. 
הפתרון לכך היא לייצר תוכן מעניין – למוצר, למופע, לעסק, משהו אחר, משהו שתורם
הפתרונות היצירתיים שונים מעסק לעסק בהתאם למטרות שלו וכאן איש יחסי ציבור טוב וישר יידע לעזור.
אנחנו למשל, מתמחים בחיבור מוצרים חדשים לאקטואליה חמה וכך כבר הכנסנו אמנים אנונימיים לכלי תקשורת מובילים. 

איך מוצאים אמרגן טוב? 

ב 19 השנים מאז נוסד אוצר תרבות ובעיקר ב 15 השנים בהם אנחנו מתמחים בקידום מופעים (וכמובן פסטיבלים, הצגות, ספרים ועוד), לא הכרנו אמרגן שמייצג מופע לא מוכר תמורת אחוזים. 
למעשה מסיבה זאת בדיוק פיתחנו את החבילה לקידום ראשוני של מופע ומופעים טובים שקידמנו, אכן מצאו אמרגן.
מופעים טובים משווקים בדרך הבאה: 
א. מופע של אמנים מאוד מוכרים שמתחילים בפסטיבל ואז מורצים על ידי משרד ההפקות שיש לו משרד יחסי ציבור צמוד. 
ב. מופעים שמפיקה משפחה שלמה המקיפה את האמן ומשווקים על ידי המשפחה. לעתים האמן משווק בעצמו. ישנם מופעים כאלו שנעזרו או נעזרים בנו מדי פעם. 
ג. אמנים שפותחים קופה – עם או בלי יחסי ציבור (כמובן שהרבה יותר קל עם!) ובעקבות ההצלחה נוצרים שיתופי פעולה עם משווקים/אמרגנים. 
ד. שירותי שיווק בתשלום. 
ה. ישנם כמה משרדים שמתמחים בשיווק מופעים לבתי-ספר. 
אמן שהשקיע רבות בהופעה וחושב שמייד יתנפלו עליה אמרגנים, משלה את עצמ או פשוט מפנטז. זוהי פנטזיה, כי יש המון מופעים בשוק ואף אחד לא מחכה לו. מידת ההשקעה בקידום צריכה להיות שווה למידת ההשקעה במופע. את הקידום הוא יכול לעשות בכוחותיו, אך הוא יחסוך הרבה זמן וכסף, אם ייעזר בגורם מקצועי. 
אנחנו התמחנו בקידום מופעים חדשים, כך שבנוסף ליחסי ציבור, אנחנו עוזרים גם בקידום המופעים הפתוחים ובשיווק ראשוני מול קניינים. יש לנו מקום לכמה מופעים בודדים. 

האם להתאים את האמנות שלי לקהל הצרכנים? 
לא אשכח איך לקוחה שלנו סיפרה שביקרה אצל מפיק גדול והוא הציע לה עכשיו לשיר בסגנון יווני, כי זאת האופנה כרגע.. זה לא התאים לה. אמנים מחפשים להתבטא. רק אתמול ישבנו עם לקוחות שסיפרו שלאמנות מהפכנית לוקח את הזמן שלה עד שהיא מתקבלת. חשוב מאוד שאמן ישמור על האמת שלו. האם עם אמת זאת אפשר לקנות במכולת? איננו אומרים ללקוחותינו כיצד ליצור…
לעתים בצפייה במופע נוכל לייעץ להוריד שיר זה או אחר, להתחיל בשיר אחר.. נדע לבחור איזו יצירת אמנות לשלוח לעיתונאים… נגיעות מאוד עדינות, עצות לא מתפרצות.
עם זאת, אם תשאלו אותנו לכלל אצבע- נאמר שאמן שמשקף את רוח התקופה יתקבל טוב יותר על ידי מבקרי האמנות, ואמן שמגיש לקהל חומר שיש בו שילוב בין חומר שהוא מכיר ויודע לספוג לבין חומר חדש, יתקבל היטב. אמן שיגיש חומר מיושן- לא יעורר עניין ואמן שיחדש יותר מדי, יתקשה להשיג קהל.
ישנה הגישה האומרת שלכל יצירת אמנות יש קהל. רצוי מאוד למצוא את הקהל הזה ולקדם מולו את האמנות שלך, כי כל אמן רוצה שאחרים יכירו ביצירתו. השאלה היא האם קהל זה מספק ומאפשר לעסוק באמנות כמקצוע. כמו תמיד רצוי למצוא את דרך הזהב בין היצירה שלך לבין הקהל שיכול לקבל ולצרוך אותה
רוצים לדעת איך מגיעים לקהל שיאהב את היצירה שלכם?

רוצה לגייס חסויות או כספים לפרויקט?

כאנשי יחסי ציבור, כמעט כל מוסד חדש שאנחנו מתחילים לעבוד איתו שואל אם אנחנו יכולים למצוא לו תורמים.   
עסקתי בעבר בגיוס חסויות עבור עמותת "הצל ליבו של ילד" ונגעתי בתחום גם במסגרת יחסי הציבור לתיכון "תלמה ילין" (בו למדתי לפני שנים) וגם במסגרת חברת מוסדות חינוך של עיריית תל-אביב, כשהמנהל האגף אז רצה לגייס חסויות לקייטנות. 
בשנים האלה ומאז למדתי כמה דברים בנושא, אליהם אתייחס בפוסט הזה: 
חסויות: ובכן זאת פנטזיה נחמדה לחשוב על גיוס חסויות. חסויות ניתנות בדרך כלל לאירועים המוניים – מהסוג שהיה לנו פחות בשנים האחרונות. נותן החסות מעוניין בחשיפה בקמפיין פרסום גדול, להיות על כל השלטים באירוע, פלאיירים ועוד. זאת עסקה לכל דבר. 
במסגרת חגיגות 40 השנה ל"תלמה ילין" גייסנו כמה מהספקים של בית-הספר לפרסום מודעת ברכות לבית-הספר. היתה חנות כלי נגינה שהיתה רוכשת תמיד מודעה בתכניות של הקונצרטים. מדובר פה בחסות, שיש לה פן עסקי לכל דבר. כלומר חסות היא עסקה. 
יש לנו לקוח שהוא קבוצת תיאטרון. ישנם לתיאטרון ידידים, אשר תורמים מדי שנה מודעות לתכנייה. אלו הם ידידים אישיים של התיאטרון. 
כאן אני מגיעה לנקודה הכי חשובה בגיוס כספים – הם דורשים גיוס קהילה סביב הנושא
קהילה זאת מקבלת דיווחים שוטפים מה נעשה עם כספי התרומות. קהילה שצריך לטפח. 
לפני שנים נפגשתי עם דוברת אוניברסיטת תל-אביב וליד החדר שלה היתה שורת דלתות שהשלט שלהן ציין "הוקרת התורם". אוניברסיטת תל-אביב משלמת משכורת לכמה אנשים שעוסקים רק בכך!
אז נמשיך עם גיוס כספים. 
גילוי נאות- אנחנו תורמים ומגייסים כספים לנושא הקרוב לליבנו והוא הנושא של "זכויות אדם בתחום בריאות הנפש". אני מגייסת כסף לפרסום ממומן בנושא בתוך קהילה שבניתי לצורך כך בקבוצת ואטסאפ. מדובר בחברים שהנושא מאוד קרוב לליבם.  זה המקום לציין שאנחנו כמדיניות לא תורמים להדסטארטים בתחומי התרבות, זהו תחום הפרנסה שלנו ואנחנו מקבלים המון פניות ואין דרך להעדיף אחד על האחר. כל אחד ומדיניות התרומות שלו וחשוב לכם כמגייסים להכיר את המדיניות של כל אחד בקהל שלכם. 
זה נכון שקל יותר לגייס כספים לנושאים של רווחה וטיפול בנזקקים. קל יותר לגייס כספים לבניינים שנושאים את שם התורם, אבל גם זה לגמריי מקצוע. 
לפני כמה ימים נתקלתי בפרסום ממומן של מגייסת כספים בשם שרה רוזנבוים ובחרתי להוריד את המדריך. 
היא מדברת על כך שמגייסים כספים לתוצאה ולא לפרויקט. (לא לבית חולים, אלא להצלת חיים). מסכימה איתה. 
ומה עם תרבות? חינוך לתרבות ותמיכה באמנים צעירים – נראה קל יותר. מהכרותנו עם קרן כזאת, מנהלת הקרן משקיעה המון מאמצים בקרבה לאותם תורמים פוטנציאלים. 
 לגייס אנשים לתחום של תרבות, שיתרמו לכך שיתקיים קונצרט/הצגה וכולי, זה יותר קשה. לכן תזמורות/תיאטראות מקימים חוג ידידים שהוא בעצם מועדון חברתי, אותה קהילה עליה דיברתי. 
מניסיוני, הדבר הקריטי בהקמת חוג ידידים הוא מציאת אותו אדם (לרוב אישה), שיהיה לה זמן להתמסר לנושא ותסחוף אחריה את כולם. 
קרנות- כן יש קרנות שתורמות כספים לתרבות. חשוב להכיר ולעקוב ולפנות אליהן (מפעל הפיס, קרן יהושע רבינוביץ ועוד). 
גם משרד התרבות מקצה כספים לפרויקטים על פי הקריטריונים שלו. 
אם כך בתחום התרבות חשוב להכיר את כל הקרנות ולפעול מולן בדיוק בדרך שהן מבקשות. 
אפשר כמובן לטפח יחסים ארוכי טווח עם חובבי תרבות ובהמשך לנסות בהתמדה ועם תשומת לב וכישרון לגייס כספים. 
מה לגבי הדסטארט? כמי שליוותה פרויקטים שהצליחו וכאלו שלא הצליחו, גם הדסטארט תלוי בכך שתהיה לכם קהילה. בהדסטארט יתמכו חברי משפחה, חברים ומעריצים. 
ישנם גם הדסטארט בתחומי רווחה שתורמים להם אנשים ללא הכרות אישית. ראיתי הדסטארט לטובת ילדים שאמם נרצחה, לא עלינו והוא גייס מליונים. 
להעלאת ההצגה/הוצאת אלבום ועוד, אני מאמינה שלא יתרמו כאלו שלא מכירים אתכם. 
יזם תרבות שמלווה אנשים להדסטארט אמר לי בעבר, שאדם שיש לו את הכסף לפרויקט, עדיף שלא יעשה הדסטארט. 
באופן כללי אנחנו בעד שאמנים יקדמו את עצמם וירוויחו וגם שמוסדות תרבות ימקסמו את האפשרות להרוויח. אני מניחה שגם משרד התרבות בודק זאת. 
הדרך להרוויח עוברת דרך קידום. קידום כמובן מעלה את המודעות לקיומכם וייקל גם על גיוס כספים. 
 
המשיכו לעקוב אחרינו, מדי פעם נעלה טיפים נוספים.
ואפשר לפנות אלינו דרך התיבה למטה
ולבקש להצטרף לקבל מאמרים בנושא קידום
(אז מקבלים אותם אחת לשבועיים ואחת לשבוע ניוזלטר אירועים).