הרשמו לניוזלטר
  
  
  
  
סקר
מדוע נרשמת לניוזלטר אוצר תרבות?
אני אוהב/ת מופעי תרבות איכותיים
אני אוהב/ת לקבל הנחות והטבות
הבנתי שבניוזלטר הזה יש דברים מיוחדים ואחרים
חברים המליצו
ראיתי קישור/ באנר פרסום מעניין, נכנסתי ונרשמתי
אני מקבל ניוזלטר אחר שהמליץ ונראה לי מעניין
קיבלתי את הניוזלטר לתיבה בעבר, אהבתי ונרשמתי בהמשך

הצג תוצאות
לרשימת הסקרים הקודמים

מסטרוק מעבדות משחק – תיאטרון אבסורד

 

 

ההפקה הנוכחית 

מרד המשרתות

 

על פי ז'אן ז'אנה (1949)

תרגום, עיבוד ובימוי: אנדרי סקוברב

 

כנרת אריאלי – קלייר, עדי חורש – סולאנז', אביטל לנדר – מאדם

 

אולם ירושלמי, מרכז סוזן דלל, נווה צדק, רח' יחיאלי 6, תל אביב

19/08/2010

כל ההצגות תתקיימנה בשעה 20:30 
להזמנות:
077-4605650 או קופות: 03-5105656

 

 

"המשרתות"  - הוא מחזהו הראשון של ז'אן ז'נה - אשר נכתב בהשראת מעשה רצח אמיתי. שזעזע את צרפת של שנות השלושים: שתי אחיות שקבלו מחסה מידי גברת עשירה, רוצחות באכזריות אותה ואת בתה. במחזה שתי הנערות המשרתות ממחיזות מדי ערב, כאשר הגברת יוצאת לבלות, את היחסים המעורערים שהן מנהלות עמה. בתוך כך הן מתכננות את הרצח שלה.
ז'נה ביקש כי המחזה יישוחק על ידי גברים, ונהוג לחשוב כי ז'נה, שהיה בעצמו הומוסקסואל התכוון לרמז בכך על העולם האישי שלו.

הבמאי אנדריי סקוברב בחר דווקא שלוש שחקניות. צעירות ויפות, הן ממחישות את הקונפליקט שבין היופי הנשי לברוטליות של הפשע.

סקוברב הקים את "מאסטרוק - מעבדות משחק" לפני כשנה כמפעל לחקר המשחק בתיאטרון. "מרד המשרתות" היא הפקתו השנייה (הקודמת - "התמונה" מאת יוג'ין יונסקו). בעבודתו הנוכחית הוא שואף להבין מה עומד מאחורי הרצח.

"איני מצדיק לרגע רצח, אך אני שואף להבין את העמדה שלא נקרא בתקשורת, העמדה המספרת כיצד שתי נערות, בנות לוויה של גברת עשירה, שקיבלו ממנה את כל צרכיהן החומריים, הגיעו למבוי סתום, שהמוצא היחידי ממנו - על פי תפישתן - הוא רצח.
אני רואה קשר ל
מקרי רצח אכזריים שקרו בישראל בשנים האחרונות, בתקשורת פתחון הפה ניתן לקרבן ועמדתו מוצגת כצודקת מעל לכל ספק. אני מחפש את המבט הפיכח, את המבט החוקר, הלא מגמתי, גם את המבט של הצד האחר, זה שנראה לנו אפל...."

סקוברב, בן למשפחת אמנים, למד באקדמיה למשחק בברית המועצות, ואחרי שעלה לישראל המשיך ללמוד בימוי בחוג לתאטרון באוניברסיטת תל אביב. בנקודה מסוימת, הוא הרגיש שהדרך אינה מספקת ועשה פנייה חדה לתחום התוכנה והמחשבים. אחרי שהתבסס, החליט להקים מסגרת תיאטרון משלו, בה הוא שואף לחקירה של האמת האמנותית והבימתית.

"אני שואף לכך שהצופים יהיו שותפים לתהליך החיפוש אחר התשובות, ממנו תנבע הזדהות עם הדמויות שתוביל אותם לחוויה אמנותית מובהקת. אני מקווה כי חוויה זו תחולל שינוי בהשקפתם. העיסוק שלנו בתיאטרון שואף גם להיות בעל ערך מוסרי מעבר לביטוי האמנותי."